מצעד הגאווה!! אני מתה על היום הזה בתל אביב. אני זוכרת אותו עוד כשהיה קטן ויצא מכיכר רבין. והנה הוא כבר גדול ומפואר ויוצא מגן מאיר שבכלל יש בו מרכז לקהילה הגאה שהוא גם המתנס הכי שווה בשכונה ויש בו אפילו בית קפה. הוא כל כך בוגר וממוסד שכל הפוליטיקאים באים לבקר אותו ולעשות עליו קופה, מרגש ממש.
אני תמיד מאוד הזדהיתי עם הקהילה הגאה. גדלתי בתור ילדה דתיה, בבני עקיבא, בבית ספר דתי מופרד בין בנים ובנות. ותמיד ידעתי שדתיה אני לא. פשוט לא האמנתי באלוהים ובזה שיש לו כ"כ הרבה דרישות מאיתנו. מגיל מאוד צעיר הייתי מסתגרת בחדר שלי ומחללת שבת, גונבת עוגה חלבית אחרי ארוחת שבת בשרית וממתק ביום כיפור. הסוד הזה, מול הסביבה, ההורים ובית הספר, היה קשה מאוד. המון התגנבויות ושקרים והעמדות פנים.
אז נכון, אני וחברי הדתלשים אומנם לא צריכים להלחם ולקחת משכנתא בשביל הזכות להיות הורים או סתם להקרא זוג או שיכירו במין שלנו. אבל את התחושה הזאת שרק אני יודעת מי אני מבפנים ואף אחד לא מבין, את הפחד שאולי לא יקבלו את מי שאני באמת ויפנו לי עורף ויוציאו אותי מהירושה - את כל אלו - גם אני חוויתי.
אז כשהילדים שלי שואלים אותי מה זה מצעד הגאווה (כי הילדים התל אביביים האלו לא מצליחים להבין מה ההבדל בין אמא ואמא לאבא ואמא) אני מסבירה להם שזה מצעד של אנשים שרוצים שלכל אחד יהיה מותר להיות מי ומה שהוא באמת עמוק מבפנים. אנשים שיש להם חלום בבטן שזועק לצאת החוצה והם עומדים על זכותם לבטא אותו ולהיות מי שהם.
קהילה יקרה - שיהיה לכם יום חג שמח, שתנצחו בעוד מאבק או שניים השנה ונתראה במצעד!
את מסבירה דברים בכזו פשטות, רואים שיש לך ניסיון בתכלס. חג גאווה שמח!
וגם להיות קרציה זה לצאת בגאווה עם מי שאת באמת, לא? פוסט נפלא!