הדרך מאומללות לדחיינות

או - למה אתם מדחיינים?

אין טעם להעמיד פנים. אני יודעת, ואתם יודעים, שאתם כאן בגלל הדחיינות שלכם. גם במובן הרחב, וגם בזה שאתם כרגע מדחיינים משהו אחר וקוראים אותי במקום (לא שופטת). אז קחו כיסא ובואו נדבר על זה- מה זה דחיינות, ממה דחיינות נובעת, ומה אני חושבת שכדאי לכם לעשות בנוגע לזה.

מהשיחות שלי עם לקוחות אני מבינה שהרבה חושבים בטעות שהסיבה שהם מדחיינים ולא עושים דברים שהם רוצים לעשות היא כי אין להם זמן. הם מתקשרים אלי ומבקשים שאני אעזור להם לנהל את הזמן שלהם יותר טוב. כאילו שאם ינהלו אותו אז הוא לא יברח להם.

אז מצטערת לבשר, זה לא התפקיד שלי, אני לא מתעסקת בניהול זמן של אחרים, רק של עצמי. אני אומנם תמיד צודקת ויודעת הכי טוב, אבל אני גם יודעת שאני לא מכירה את החיים שלכם מספיק בשביל לקבוע עליכם מה לעשות מתי. נכון שלפעמים אני מתערבת כי אני מתערבנית אבל אני לא באמת יכולה לנהל לכם את הזמן. מי שמעוניין בקואצ'ר שילמד אותו איך לנהל את הזמן שלו- אני לא הכתובת, מוזמנים לעבור לדחיין בבלוג של מישהו אחר. תהנו.

אז מה אני כן עושה? או, יופי ששאלתם באמת. אני עוזרת לכם להפסיק לדחיין.

עכשיו תגידו לי "הילה יא קרציה - אני מדחיין כי הזמן שלי לא מנוהל נכון" ואני אגיד לכם שאתם טועים. יש המון סיבות לדחיין דברים - אף אחת מהן היא לא ניהול זמן כושל. אם כבר אז להפך - כדי לדחיין אנחנו מנהלים את זמננו באופן כושל מראש, שיהיה תירוץ הגון.

אז מה זאת בכלל דחיינות ומה באמת קורה כשאנחנו מדחיינים?

דחיינות היא הימנעות ממשימות מסוימות שמעוררות בנו רגשות שליליים. לא צריך להיות בררניים, כל רגש שלילי יעבוד כאן- פחד, עצב, תיעוב. מחקרים מראים שכשאנחנו מדחיינים אנחנו לא באמת מדחיינים את העבודה אלא את הרגש השלילי שהיא מובילה אליו (בכתיבה, למשל, זה הרבה פעמים פרפקציוניזם ושיפוטיות ומה אנשים יחשבו, בדיאטה זה כל הרגשות השליליים שאנחנו מדחיקים בעזרת האוכל כמו הצפה רגשית, דכאונות וכו'). הדחיינות נעשית בדרך כלל ע"י פעולה שנותנת לנו סיפוק מיידי ומעלה את הדופאמין (פייסבוק, צ'יפס, בהתאמה) ומהר מוחקת את הרגש השלילי שעלה במוחנו, משמחת אותנו היום ודוחה את צרותינו למחר.

בפועל נוצר מעגל אינסופי כי כשאנחנו דוחים משהו (כי הוא נניח מורכב לנו מדי או מפחיד לנו או סתם משעמם אותנו) הדחייה עצמה גורמת לנו להרגיש רע עם עצמנו ולברוח ולדחיין עוד יותר בעזרת כל מיני פעילויות קלות (מסכים למינהם, פתאום לנקות את השירותים זה נורא דחוף וגם לבדוק מה יש במקרר). אז מה שחשוב הוא לא לנהל את הזמן שלנו יותר טוב, אלא לנהל את הרגשות השליליים שלנו יותר טוב.

אז איך ננהל את הרגשות השליליים שלנו?

נתחיל מלזהות את הרגש שמפריע לכם לעבוד. אחרי שזיהינו, האתגר הגדול באמת הוא לסלוח לעצמכם על זה שאתם מרגישים כמו שאתם מרגישים, ולהבין שכווווווולם מרגישים ככה. כן כן, כולם, אתם לא מיוחדים, אפילו אני מרגישה כמוכם לפעמים. ברגע שאנחנו נותנים לעצמנו לגיטימציה לזה שקשה לנו להתחיל זה מאוד מקל על החזרה למשימה. להזכיר לעצמכם שאתם רק בני אדם בסופו של דבר ולנסות לנטרל ציפיות מעצמכם. כפי שאומר הציטוט האהוב עלי - חיים ללא ציפיות זה אושר. זה לא פשוט, אבל מאוד שווה את זה בטווח הארוך.

מאוד מרחמת על כל הרגשות שמפריעים לכם לעבוד

נכון, זה לא פשוט להצליח לבד להוציא את עצמנו מהראש של עצמנו, אני יודעת, בגלל זה המצאתי את העסק הזה. אבל אני מבינה שלא כולכם יכולים לשכור את שירותיי ועדיין נורא חשוב לי שתצליחו בחיים. אז הנה כמה טיפים לאיך בכל זאת אפשר לנהל את הרגשות ככה שלא יפריעו לנו בחיים:

1. מדיטציה - כן, נו, אני יודעת, זה משעמם. אבל אין מה לעשות - במדיטציה אנחנו מתרגלים נפנוף של רגשות וזה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להתגבר על הרגשות השליליים. למצוא את השקט הנפשי שלנו בתוך כל ההמולה של המחשבות.

2. כתיבה אינטואיטיבית - זה כמו מדיטציה רק להיפראקטיביים, כתבתי על זה פה.

3. פסיכולוג (אבל זה כבר יותר יקר ממני).

4. להסתכל רק צעד אחד קדימה - מה הדבר הבא שצריך לעשות? השאלה הזו מזיזה את הרגש הצידה ומאפשרת לנו להסתכל על דברים מפרספקטיבה של עשייה במקום פרספקטיבה של חששות. הרבה פעמים אחרי שמתחילים כבר ממשיכים הלאה. כדאי לבחור צעד כמה שיותר קטן - לפתוח מסמך וורד, לכתוב משפט אחד, להוסיף כותרת.

5. אתם עוד פה?? אין לכם משהו יותר טוב לעשות?