אז מה אם אין לך מוטיבציה פנימית?

חוסר מוטיבציה הוא לא סיבה לא לעשות דברים.

אז גברת ליאת הספר שיפרין, שאחראית על הSEO באתר המהמם שלי, אמרה שצריך לכתוב מאמר על חוסר מוטיבציה בחיים ומוטיבציה פנימית וחיצונית. אבל לא התחשק לי לכתוב על מוטיבציה. יש המון דברים לומר על הנושא ואת כולם כבר אמרו מלא אנשים לפני ויגידו עוד מלא אנשים אחרי. ממש לא עושה שום חשק לכתוב על זה כלום. אבל הנה, יש פה מאמר לבלוג על מוטיבציה אז איך בכל זאת מצאתי את המוטיבציה הפנימית לכתוב אותו?

ובכן, כשראיתי איך המאמר שעבדנו עליו על "עצלנות" שובר שיאים ומביא מלא אנשים חדשים לאתר, אנשים שאפילו לא ידעו שהם צריכים קרציה ועכשיו מצאו את הפתרון לכל צרותיהם - לא יכלתי להזניח יותר את הנושא. גם למי שיש חוסר מוטיבציה מגיע למצוא אותי בגוגל!

וזה סה"כ מאוד הגיוני שלא תהיה מוטיבציה לכתוב על מוטיבציה, כי לרוב נשמע את המילה הזו בהקשר שלילי. הרבה "אין לי מוטיבציה לכתוב את הפרק הרביעי בדוקטורט", ופחות "וואו! יש לי מלא מוטיבציה לשטוף כלים עכשיו!". כי מי שיש לו מוטיבציה הוא עסוק בעשייה ולא בללרלר על כמה טוב או רע לו בחיים.

אז מה זו בעצם מוטיבציה, או "הנעה" בעברית?

נחזור רגע לשיעורי הפיזיקה בכיתה י': יש לך כדור ואם יופעל עליו כח הוא יזוז מנקודה א' לנקודה ב'. אבל מה אם נוסיף לכדור הזה קצת פסיכולוגיה? נניח שהכדור הזה לא רוצה להגיע לנקודה ב'. הוא יודע שהוא צריך להגיע לשם, אבל… מה בעצם יוצא לו מזה? ואחר כך, מה? נקודה ג', שמי יודע איפה היא תהיה? (מזל שהכדור הזה לא היה במבחן הבגרות בפיזיקה שלי, הייתי מבזבזת את כל זמן המבחן בלהסביר לו על ייעודו בחיים).

אז איך אפשר להניע את הכדור הזה לפעולה?

אני (ועוד אנשים שאינם אני) מחלקת את הפתרונות לשניים: מוטיבציה פנימית וחיצונית.

החלום של כולנו - מוטיבציה פנימית:

מוטיבציה פנימית היא הרצון של הכדור להגיע מנקודה א, לנקודה ב' מתוך ייעוד פנימי, רצון ללמוד דברים חדשים או לעשות פעילויות שונות כדי לחוות תחושת סיפוק אמיתית שלנו. כי להגיע לנקודה ב' זו מטרה שמשרתת אותו, ואם יגיע לנקודה ב' הוא יחווה את ההנאה שבמיצוי יכולותיו ככדור (סיפוק) או אולי יגלה מקום חדש (סקרנות).

אך אויה. לפעמים כדי להשיג מטרות שחשובות לך, כמו למשל את התואר הנכסף, צריך לעמוד במטלות ומועדי הגשה שלא מסתדרים עם ההנעה (וההנאה) הפנימית שלך - דדליין בעבודה, מחקר שצריך לסיים כדי לקבל ציון על הקורס. הקושי האמיתי עומד ברוב המקרים בדיוק פה, ביכולת להניע את עצמנו לפי גורמים חיצוניים ולפתח משמעת עצמית.

אז איך מוצאים מוטיבציה פנימית? יש כמה דרכים:

להזכיר לעצמך מה המטרה - גם המשימה המעיקה ביותר שנמצאת ברשימת המטלות שלי נמצאת שם כדי לתמוך בי ובמטרות שלי. הרבה פעמים כשאני מתכננת את היום שלי אני מתחילה קודם כל מ"מה חשוב לי בחיים? מה היעדים הגדולים שלי? החלומות שלי?" זה כבר מזכיר לי בשלבים הבאים של התכנון למה זה טוב להתקשר לבנק, לקבוע תור לרופאה, לסיים כתיבה של פוסט מעיק במיוחד על חוסר מוטיבציה. כן, אני מזכירה לעצמי את המטרות שלי כל יום ויום, ככה אני נשארת מפוקסת ומחוברת אליהן.

לשאול את עצמך שאלות - פענוח עצמי - האם חוסר המוטיבציה הוא לגבי מטלה אחת ספציפית (ואז אולי זו בכלל דחיינות?) או לגבי המטרה הגדולה בכלל? יכול שהבעיה היא שניסית לטפס על ההר הלא-נכון עבורך? יכול להיות שהתואר הזה או מקום העבודה הזו פשוט לא מתאימים לך? ואולי הבעיה היא בכלל ממקור אחר, בעיות של קשב וריכוז ואולי אפילו דיכאון? אלו בעיות אמיתיות שיש אנשי מקצוע שיכולים לסייע בטיפול בהן.

לחשוב רק על הצעד הבא - לפעמים הסיבה שלא

בא לנו לעשות דברים היא שהם מרגישים גדולים עלינו מדי. אם נסתכל רק על הצעד הבא הם יפחידו אותנו פחות ונוכל להתחיל אותם ומשם נתגלגל. למשל - הייתי צריכה לאסוף כל מיני נתונים מהבנק בשביל הצהרת הון, הוצאתי מלא תדפיסים והייתי צריכה לעבור עליהם ולמרקר. ממש לא התחשק לי ולא היתה לי שום מוטיבציה אז אמרתי לעצמי שבתור התחלה רק אבחר צבע מרקר ואשים את הדפים מולי. תוך שעה המשימה היתה מאחורי.

לחשוב על ההקלה העצומה אחרי שהמשימה הזו תיגמר - אחת הבעיות במציאת מוטיבציה פנימית היא שתחושת הסיפוק וההנאה שמלווה דברים שאין לנו שום בעיית חוסר מוטיבציה לגביהם כמו משחק או צפייה בסרט טוב לא מלווה באופן טבעי משימות כמו מילוי טבלת אקסל או ריכוז טפסים לרואה החשבון, אז אפשר לנסות קצת לדמיין כמה כיף יהיה לדעת שהמשימה המעיקה הזו מאחוריכם!

ואפשר גם לזייף את הסיום ולשים יעדים קטנים יותר בדרך ולחגוג אותם.

ואחרי שהפנטזיה הזו לא עבדה - מוטיבציה חיצונית:

מוטיבציה חיצונית היא כל אותם אילוצים שנמצאים מסביבנו שתלויים בגורמים אחרים שהם לא אני - אפשר לתת לכדור דדליין, להבטיח לו שאם יגיע לנקודה ב' יחכה לו שם מסאז מיוחד לכדורים, לשלם לו, לאיים עליו שיהיה אוי ואבוי אם הוא לא יגיע לנקודה ב'.

שלא ישמע שאני חושבת שמוטיבציה חיצונית היא דבר רע, גם קרציה היא מוטיבציה חיצונית, לחכות ל"כל הכבוד" של מישהו אחר, להרגיש שלא נתקעת לבד עם המשימה הזו. יש לזה המון ערך והכי חשוב: It gets the job done. אפילו מחקרים מוכיחים את זה שהרבה מהמצליחנים הכי גדולים היו להם מוטיבציות חיצוניות.

אז איזה סוגים של מוטיבציה חיצונית יש?

דדליין (צפוף!) - כשיש לנו דדליין מול אנשים אחרים שמחכים לתוצר שלנו זה מאוד מועיל להגברת היעילות. כן חשוב שהדדליין הזה יהיה אמיתי ולא פיקטיבי, שהאדם שמולך לא יתן לך דחיות כי התחננת יפה ושיהיו השלכות אמיתיות לדדליין הזה.

פרסים ועונשים - אני לא חושבת שיש לי הרבה מה להסביר פה, כל הורה יודע להשתמש בטריק הזה. אם אעשה את מה שאני צריכה אקבל פרס ואם לא אקבל עונש. מאוד פשוט. היו לי מקורצצים בעבר שהפקידו אצלי סכומים של כסף שאם לא עשו את מה שרצו הייתי אמורה לתרום את הכסף לארגון ששנוא עליהם. טריק נחמד. הבעיה עם עונשים ופרסים היא שהם בד"כ מאבדים מהחן שלהם מהר יחסית. הם יעילים אם חסרה מוטיבציה נקודתית מאוד אבל בתהליכים ארוכים יהיה להם קשה מאוד לשרוד.

אשמה - יש מקרים שבהם צריך מוטיבציה חיצונית בצורה של מישהו בשר ודם. חברה, קולגה או מישהו אחר שאפשר לגייס, מישהו להצהיר בפניו על כל מזימותיך - היום אני אעבוד כל הבוקר על התזה, או אני אסיים את המצגת עד יום שלישי. עכשיו זה כבר לא לשבת בדד עם עצמך והמשימה. פה אני יכולה להכנס לתמונה, כי שירותי הנדנוד של הקרציה עושים בדיוק את זה, מייצרים לך מוטיבציה חיצונית לסיים את מה שצריך, ולו רק בשביל שאפסיק לנדנד לך!

ועם כל הכבוד למוטיבציות פנימיות וחיצוניות יש טריק אחד שתמיד תמיד תמיד עובד והוא:

פשוט לעשות! יש מוטיבציה, אין מוטיבציה, מה זה משנה?? לא צריך מוטיבציה כדי לעבוד! גורנישט! זה פיקציה! חלום אמריקאי.

המוטיבציה מגיעה מתוך העשייה, מתחילים לעבוד והיא כבר תמצא אותך, כמו אנרגיה של סיבוב שמזינה את עצמה ככל שהסיבוב מתחזק.

אז יאללה, פשוט לסגור את הפוסט הזה ולהתחיל לעבוד כבר! נראה לך שלי ממש התחשק לכתוב את הפוסט הזה? טעות! בשביל מי אני עושה את זה, בשבילי? מה פתאום. זה הכל בשבילך!

אז יאללה, נו, קישטא!