קרצוצים על תות

לכבוד יום הריקוד הבינלאומי - תראו אותי רוקדת!

נכון זה מרשים? (ותודה לאפרת שהסתירה אותי עם הרגל בכל הטעויות שלי)

הרבה שנים חשבתי שאני לא יכולה לרקוד. כאילו, ברמה כזו. תמיד נורא אהבתי לרקוד אבל כשהלכתי לחוגים לא הצלחתי לרקוד כמו שרציתי, כמו כל שאר הבנות. הייתי תמיד קצת יותר מלאה, קצת פחות גמישה, קולטת לאט. אבל תמיד ממש ממש אהבתי.

לפני כמה שנים החלטתי להגשים חלום ונרשמתי לסטודיו לריקוד. 80 קילו ואחרי שתי לידות. זו חוויה ששינתה לי את החיים ואת כל התפיסות שלי לגבי עצמי. אבל החלק המשמעותי של השינוי הזה התחיל כשהכרתי את תות מולאור.

את תות הכרתי בכלל בזכות אפי שהיה המורה שלי להיפ הופ. יום אחד הגעתי לשיעור שלו והוא אמר לי "מתוקה, סליחה שבאת - אני הולכת, הרגע התפטרתי" נפנף בידיו והלך לו. נותרתי המומה וחיפשתי שיעור להכנס אליו. האופציה היחידה באותה שעה היתה תות. ידעתי שזה שיעור שיש לו קבוצת בנות שבאה בקביעות רק אליו אבל לא הצלחתי להבין איזה סגנון זה וכמה קשה זה. זרמתי ונכנסתי בכל זאת. חיים רק פעם אחת. תות התחילה בנאום הקבוע שלה "זה לא שיעור למתחילים, זה שיעור למתקדמים, את תהיי בשוק אבל משתפרים משיעור לשיעור".

כמובן שלא הצלחתי כלום והיה שיעור קשה בטירוף.

אבל זו היתה הקומבינציה הכי יפה שרקדתי בסטודיו הזה ושראיתי אי פעם בארץ. תות שומעת צלילים במוזיקה שלא ידעת שהיו קיימים והתנועות שלה מספרות את הסיפור של הצלילים האלו בצורה מהירה והומוריסטית.

התאהבתי.

הבנתי שאני חייבת לחזור לשיעור הזה אבל אני הייתי כ"כ גרועה וכל השאר היו ממש רקדניות מהממות. לא הבנתי בכלל איך הן מצליחות לזוז במהירות הזו. פחדתי נורא אבל הגעתי לעוד שיעור ועוד שיעור ולאט לאט פחדתי פחות ופחות. מה שמדהים באיך שתות מלמדת זה שהיא מלמדת את אותה קומבינציה כמה שיעורים. בהתחלה לאט (טוב, לא באמת אפשר לקרוא לזה לאט - לאט יותר) ואז יותר מהר ויותר מהר. תמיד מתחילה מהתחלה.

אז בקומבינציה הראשונה שלי הצלחתי לרקוד שמיניה אחת בסוף השיעור החמישי (לא סגורה על זה שכל החמישיה היתה רצף תנועות, זה היה יותר תנועה פה ותנועה שם). ואחרי שנה הצלחתי לרקוד קומבינציה שלמה כבר. והיום, אחרי 4 שנים, אני מצליחה לרקוד את רוב הקומבינציה כבר בשיעור השני. ולפני חודשיים גם הסכמתי שיצלמו אותי בפעם הראשונה! אגב, אני שוקלת יותר מ80 קילו עכשיו. ועדיין מצליחה לזוז במהירויות האלו. אבל רק אצל תות.

התהליך הזה היה מאוד משמעותי עבורי. למדתי בו:

1. שבאמת שיש מעט מאוד דברים שבן אדם לא יכול לעשות אם הוא מתעקש ומתמיד. כן, נכון, זה משהו שכתוב לכם על איזה מדבקה בבית אבל זה באמת נכון.

2. שמורה טוב זה מורה לחיים - גם (ואולי במיוחד) אם הוא מלמד אותך משהו שלא תשתמשי בו בשום תחום בחיים שלך.

3. שיש בי כוחות לעשות הרבה יותר ממה שנתתי לעצמי קרדיט. אפילו לפתוח עסק הזוי לנדנודים.

החלק האהוב עלי עכשיו הוא לראות אנשים נכנסים לשיעור שלה בפעם הראשונה, גומרים אותו בהלם ומתאהבים בה. ואז לבוא אליהם אחרי השיעור ולומר להם - תבואו לעוד שיעור, השיעור השני הרבה יותר כייפי אבל השלישי - הוא הכי מוצלח!