אני כבר שבוע וחצי מנדנדת במקצועיות לילדה בת 7.5 שתקנמר את היותר מדי צעצועים שסבתא שלה קנתה לה.
"די! נמאס לי! אני לא יכולה יותררררררר!!!!!!111", הסתכלתי עליה מתבוססת בשלולית של רהיטים פצפונים של בתי בובות מהולים בחתיכות פלסטלינה וצעצועים נוספים, בובות LOL נחות בין רגליה ובובות פרווה בידיה. "אני רוצה לשחק ולא בא לי שיהיה מסודר בכלל!" לא בא לך. אה הבנתי, ברור, גם לי לא בא לסדר, זה באמת לא דבר שכיף לעשות אותו כל חצי שעה כי יש לך יותר מדי צעצועים. אבל מה לעשות שלא רואים יותר את הרצפה?? איפה תשחקי? על הירח??? לא, בסלון אני לא מרשה… לא בסלון!!!
לא תמיד בא לנו לעשות דברים, זה בסדר. באמת שלא חייבים שיבוא לנו, העיקר שנעשה. הפוסט הזה הוא פוסט סופר שווה שכדאי לשמור אותו ליום דחייני במיוחד. מכיוון שאכפת לי שתצליחו בחיים, קיבצתי עבורכם אסופה של טיפים מובילים שעוזרים למקורצצי האהובים לעשות את הדברים שהם מדחיינים בלי סוף. הנה הם לפניכם. לצלם מסך ולשמור, לחילופין לטכנופוביים להדפיס ולתלות מול עמדת העבודה:
1. כל צייד מפלצות מתחיל ידע לדקלם לכם שלפני שנלחמים באיש הרע צריך להבין מאיפה הוא הגיע כדי להבין איך הורגים אותו. ככה גם עם הדחיינות - קודם כל חשוב להבין למה אני מדחיינת, מה המקור - זה משהו שקשה לי? מפחיד אותי? זו חרדה? הפרעת קשב? ברגע שמוצאים את המקור אפשר להתחיל להבין איך להתמודד עם הדחיינות. בדרך כלל, מניסיוני, אנחנו לא מדחיינים באמת את המשימה, אלא את הרגשות השליליים שמתלווים אליה. כתבתי על זה בהרחבה כאן. מודעות היא הצעד הראשון לפתרון הבעיה.
2. ברגע שמבינים מה הגורם המפריע צריך לחפש דרכים לנצח אותו:
א. דבר שקשה לי מדי - אני אחלק אותו לחלקים סופר קטנים, כמה קטנים? הכי קטנים שאפשר. ברמה של ה"לכתוב שני משפטים" או של "להוציא את העגבניה מהמקרר". נגיד במקרה של החדר מלא הצעצועים חילקנו אותו לשקיות וכל יום אנחנו עושות שקית אחת.
ב. חרדות - הדרך הכי טובה להתמודד עם חרדות היא חשיפה הדרגתית לאורך זמן. אין מה לעשות. חייבים לעשות ומתוך העשייה הזו לאט לאט החרדה משתחררת. אני אוהבת למצוא לי פרטנרים במקרים כאלו (כמו להב שלימד אותי לרכב על אופניים, למרות שכל שיעור רציתי לבטל לו והוא לא נתן לי, ואילה שעזרה לי להתמודד עם פחד הקהל שלי עד שזכיתי ב500 ש"ח מהטכניון על זה שהצגתי את המצגת הכי טובה ביום חוקרים צעירים).
ג. הפרעת קשב - לכו לאבחון. באמת. ולא כדי שיתנו לכם כדורים אלא כי הפרעת קשב לא מאובחנת המון פעמים יוצרת בעיות דימוי עצמי ולפעמים אפילו חרדות וחרדות גורמות לדחיינות (ראו תת סעיף קודם). זה ממש ממש מתסכל לראות נשים שחושבות שהן טיפשות בגלל שיש להן הפרעת קשב לא מטופלת. ברגע שנותנים לזה שם אתם יכולים לנשום לרווחה שזה לא שמשהו לא בסדר בכם ויש לזה תרופות עוד כלים רבים מסוגים שונים שאפשר לנסות. והערה אישית: אני בכלל לא מסכימה עם המילה "הפרעה" בהקשר הזה, זו לא הפרעה, זה פשוט קשב מסוג אחר שיש לו גם המון יתרונות.
ד. פחד להצליח/פחד להכשל - וואו - יש עוד כ"כ הרבה זמן עד שתצטרכו להתמודד עם התהיות האלו. בתוך התחלה אני אציע לכם להחליט שאתם עושים גרוע. שלא משנה מה - הראשון יצא רע. זה מאוד משחרר ויוצר תחושה של ודאות. כי אי אפשר לדעת מראש איך לעשות מושלם אבל גרוע כולם יכולים (חוץ מהמעצבנים שהכל יוצא להם טוב על הפעם הראשונה). שחררו ציפיות מעצמכם. חיים בלי ציפיות זה אושר (לא על הכריות אבל. אל תהיו מגעילים. תחליפו ציפיות לעיתים קרובות!). לא לשפוט כל שניה כמה הספקתי ומה עשיתי וכמה נשאר. שחררו.
טוב טוב, הבנתי, אתם רוצים לדעת מה הטיפים, לא לנתח את כל הילדות שלכם, בסדר בסדר. הנה התכלס:
3. שימו סטופר. כמו שאמרה קימי שמידט - אין שום דבר בעולם שאי אפשר לעשות אותו במשך 10 שניות, כנ"ל לגבי מה שאתם מנסים לעשות ו-10 דקות. שמים ל-10 דקות ועובדים ואז עוד 10 ופתאום ההר לא מפחיד כ"כ. אם עולים צעד צעד במקום להסתכל על הפסגה מרחוק אז הכל הרבה יותר סביר לעיכול. הרבה פעמים מה שקורה זה שנכנסים לשוונג של העשייה ושוכחים מהסטופר ונכנסים לעבודה עמוקה ומשמעותית.
4. תמצאו מישהו שמאמין בכם, שאכפת לו מזה שתצליחו לא פחות מאשר לכם אכפת. מישהו שחשוב לו, מישהו שאכפת לו, כמוני. לא מצאתם? אנחנו, הקרציות, פה. אנחנו מאוד טובות בלהאמין בכם ובלעצור התקפי דחיינות ממושכים, ויעידו על כך מאות המקורצצים שעברו תחת טלגרמנו (כן, אני עפה על עצמנו, מותר לי, זה הבלוג שלי).
5. פשוט תעבדו, תפסיקו לקרוא ולחפש באינטרנט מה יעזור לכם להצליח לעבוד ותתחילו לעבוד פשוט. כן כן, זה יותר פשוט ממה שזה נשמע. תסגרו את הבלוג הזה.
נו.
יאללה.
תסגרו כבר.
או יופי.
חוזרת לשבת לבד בחושך.
נ.ב כן, אתם סקרנים לדעת מה מצב הצעצועים, אני יודעת. אז לא רק שהיא סדרה, היא גם תרמה חצי מהחדר שלה לילדים שאין להם צעצועים ולעוד כמה שיש להם אבל צריכים עוד. פרסים על הורות השנה ניתן לשלוח לי במייל, מעדיפה שוברים.
נ.ב.ב עדכון מגיל 12 - הילדה מכורה ללסדר את החדר ואני חושדת שיש לה OCD סמוי, עבד החינוך!
לא אמרתי לכם לסגור?????????
Comments