ראיון קרצוצי

היום נשים את הזרקור על האיש שאני אוהבת, אריאל סיטון, ונשמע מה יש לו לומר על החיים איתי.

מר פולניה. אריאל סיטון

איך זה לחיות עם נודניקית כאישה?

מנדנד. לפעמים מעצבן. אבל בסופו של דבר דברים מתבצעים אז אי אפשר להתלונן יותר מדי. על המכסה של הפח אשפה רשום: "תרוקן אותי" אז אי אפשר להתחמק בתואנה של "שכחתי", ועל כל דבר אני מקבל תזכורת או שתיים, או עשר. ואחרי שזה בוצע אז יש וידוא. ולפעמים זה מעצבן נורא. אבל לרוב אני מודה לאלוהים כי אחרת היה פח שעולה על גדותיו, ודוחות לא משולמים שצוברים ריבית דריבית ולא היה סבון ולא כלום מהסופרפארם. אז עדיף נודניקית מלחיות בזבל.

חוץ מזה, אפשר תמיד להיות בטוח שאם רשמת משהו בגוגל קלנדר אז הוא יקרה בוודאות של 100 אחוז. גם סקס.

שששש מה אתה מגלה את כל הסודות! אתה חושב שאני מנדנדת לך הרבה?

תראי, את מנדנדת המון. כמות הפעמים שאני בולע את המילים שלי ולא אומר משהו היא די מרשימה, לדעתי מגיעה לי מדליה. אני ארשום ביומן.

האמת שאני די חוסכת ממך את רוב הנדנודים, אני עדינה איתך מאוד. היית רוצה שאני אנדנד לך יותר?

לא, בבקשה לא.

זוכר את הפעם הראשונה שנדנדתי לך?

לא.

נו, אתה בטוח זוכר, תגיד תגיד

באמת שאני לא זוכר. אני כן זוכר שכשנפגשנו בהתחלה זה היה כשערכת את הסרט סטודנטים של דידי. רציתי שנחליף טלפונים אז אמרתי לך שאם את רוצה אני אעזור לך עם העריכה של זה. ואחרי כמה ימים כבר יצאנו והיתה אהבה גדולה והכל, ופתאום את שולפת לי שאני אעזור לך עם העריכה. זה היה תירוץ לקבל מספר טלפון, לא באמת התכוונתי לעזור. בכל מקרה לא הצלחתי לנפנף אותך (אני טוב בלנפנף כמעט כמו שאת טובה בלקרצץ) אז בסוף עזרתי קצת עם הסרט. מספיק בשביל שלא תיפרדי ממני.

מה הדבר שאתה הכי מודה לי שנידנדתי לך עליו?

שאמרת לי ללכת לקנות לעצמי מתנה פלייסטיישן. בדיוק הרווחתי את המשכורת הטובה הראשונה שלי (היום היא נראית קצת פחות, אבל אז זה היה מאוד מרשים) חזרתי הביתה, התיישבנו על הספה ושאלת אותי "מה בא לך לעשות?" לא ידעתי מה לענות אז ניסחת מחדש: "אם היית עכשיו יכול לעשות מה שאתה רוצה, מה היית עושה?" אז עניתי שהייתי רוצה לשחק GTA בפלייסטיישן. אז אמרת לי: "מה הבעיה? לך תקנה פלייסטיישן" ומיד התחלתי עם התירוצים (שכמובן לכל אחד מהם היתה לך תשובה פשוטה והגיונית ומעצבנת): "זה נורא יקר" - אתה מרוויח טוב, אתה יכול להרשות לעצמך, "זה יבזבז לי את הזמן" - לא יותר מכל סדרת טלויזיה. אחרי עוד כמה כאלה שלפת את הג'וקר, המשפט שאף גבר לא מסוגל לעמוד בפניו:

"אם אתה גבר, לך תקנה פלייסטיישן".

הסתכלתי בשעון ושלפתי את התירוץ המנצח ללמה זה בלתי אפשרי (על זה אפילו את לא תצליחי להתגבר): "איפה לעזאזל אפשר לקנות פלייסטיישן ב9 בערב?" ואת זרקת לי מבט חצי מזלזל וחצי מרחם על חוסר האמונה שלי, שלפת את הטלפון ותוך דקה היית על הקו עם באג בעזריאלי. "שלום, עד מתי אתם פתוחים? אז שימו לי בבקשה בצד פלייסטיישן וGTA", סגרת את הטלפון: "הם פתוחים עד 21:30".

תוך חמש דקות הייתי על מונית, הספקתי בדיוק להגיע לחנות ותוך חצי שעה כבר דרסתי אנשים חפים מפשע בעולם וירטואלי משוגע.

אז תודה.

אין על מה. מה הדבר הכי מעצבן שנידנדתי לך עליו?

בירוקרטיה. לך תוציא טופס 867 או תתקשר לביטוח לאומי. אני חושב שלמדת לא לנדנד על זה יותר מדי כי אני מפסיק להיות נחמד וחייכני, ויוצא לי הערס שרק צועק תחזיקו אותי ומנופף בידיים ומקלל. לא כיף לאף אחד. בירוקרטיה זה בשבילך. וזאת הנקמה הקטנה שלי במערכות האלה שאני כל כך שונא.

כן, לגמרי הם נתקעו איתי עכשיו, כשהם מעצבנים אותי אני שולחת אותך שתצעק עליהם. אבל יש איזה מקרה ספציפי שרק רצית שאני ארד לך מהוריד?

נניח הראיון הזה. היו שאלות שעניתי עליהן בקיצור כי באמת לא היה לי מה להגיד וגם כי זה כבר נורא ארוך. אבל את לא משחררת ועל כל שאלה יש לך עוד אחת ועוד אחת ועל כל אחת מהן צריך להרחיב ולתת דוגמאות, די כבר! כתבתי כבר את כל קורות חיינו וצירפתי היסטוריה רפואית ופיננסית, די! צאי לי מהוריד, את נודניקית, ולפעמים זה ממש מעצבן!

דמיינת שאקח את הכשרון הזה כמקצוע ופרנסה?

בכלל לא. לא חשבתי על זה ככישרון, זה מסוג הלימונים שעושים מהם לימונדה. העניין הוא שלימון הוא תוצאה של הכלאה גנטית אז החיים לא נתנו לנו לימונים, אלא אנחנו המצאנו את זה וגם את ככה. את ייצרת את הלימון וגם עשית ממנו לימונדה. עד שלא הפכת את זה לפרנסה בכלל לא ראיתי בזה כישרון אלא סתם תכונת אופי מנדנדת ופולניה ואין מה לעשות ככה את והתמודדתי.

כשהתחלת לחשוב על זה ברצינות כמקצוע התחלתי גם לראות את הצדדים החיוביים של זה. הבעיה היא שהבת שלנו מגלה כישורים מקצועיים דומים בזמן האחרון, אז זה נחמד שיהיה לה מקצוע שהיא תהיה גדולה ואולי תרחיבו את העסק המשפחתי, אבל בינתיים יש בבית קרציה פולניה (חצי) בת 6 וחצי, לא קל…

מה חשבת כשאמרתי לך שאני רוצה לעשות את זה למחייתי?

שזה לא יצליח כמו שאת חושבת. אני טעיתי, את צדקת. שוב.

באמת? לא אמרת לי שאתה לא מאמין בזה, היית נראה מאוד בעניין.

אני זוכר ששאלתי אותך מה תעשי אם זה לא יצליח לך, אז אמרת לי: "זה בטוח יצליח ואם זה לא יצליח ככה אז זה יצליח בדרך אחרת". זה היה נראה לי קצת תמים אבל מאוד התפעלתי מהגישה שלך.

מה אתה אוהב בזה שאני נודניקית?

זה מאפשר לי להיות קצת יותר אסטרונאוט ממה שאני בדרך כלל כי אני יודע שיש מי שנמצא בקונטרול על הדברים. אני יכול ככה לטבוע בעולם החולמניות שלי כי אני יודע שאת תשלפי אותי משם כשצריך לעשות משהו בעולם האמיתי.

אז אולי היה עדיף שהייתי משחררת? נותנת לך עצמאות, מקום לאחריות? איך תסתדר אחרי שאני אמות ככה???

קודם כל אין צ'אנס שתמותי לפני. את יודעת את זה. אני יודע את זה. פשוט אין שום דרך שזה המכתוב שלנו. אז אני לא דואג. חוץ מזה הסתדרתי לפני שנפגשנו. גרוע מאוד אבל שרדתי. בכל מקרה מזל שאני אמות קודם כך שלעולם לא נצטרך לבדוק את זה.