קרצוצים על פולניות

"פולניה".

פעם בחודש בערך הטוקבקיסטים מעלים דיון מרתק על השימוש שלי במילה "פולניה" ואיך הוא פוגעני כלפי אוכלוסיית הפולניות. שאם היה מדובר ב"רואה חשבון פרסי" (מדהים שזו תמיד הדוגמא) אז לא הייתי חושבת לרגע להשתמש במוצא שלי ככלי שיווקי (מיתוג גאוני אגב, הראשון שפותח כזה אני מיד עוברת אליו ויסלח לי מר רואה חשבון נוכחי שלי - היית צריך לחשוב על זה קודם! כן, אפילו שאתה אשכנזי).

או יותר טוב מזה - מהצד הלא אשכנזי של הספקטרום טוענים שאני מנצלת את יתרוני האליטיסטי בזה שאני משתמשת בפולניות שלי. כי אני פריווילגית שהחסרונות שלי נחשבים בצד הנכון של המפה. טוב, תחליטו.

בכל מקרה, זה דיון מעניין אז החלטתי לתרום לו באופן רשמי את דעתי הלא מלומדת בכלל (טוב, מעט מלומדת, בכל זאת תואר שני בתכנון ערים בטכניון).

האוכלוסיה בארץ מורכבת מאנשים שהגיעו ממקומות שונים. מעטים הם האנשים שיש להם יותר מדור או שניים אחורה בארץ (ורובם לא יהודים בכלל). לכל מדינה שפלטה לפה אנשים יש תרבות משלה עם ערכים חברתיים אחרים לגמרי ממה שאנחנו רגילים אליהם. באותם עולמות התכונות שאנחנו מייחסים למוצאים הללו לא נחשבות כבזויות, הן נחשבות כנורמה. סטטוס קוו.

למרות הנורמה, את הפולניות שלי ירשתי דווקא מאבא. אבא (מנתח מוח, לכי תתחרי עם זה) היה עסוק רוב החיים בלדחוף אותי להגיע כמה שיותר רחוק. את כל המבטים המאוכזבים שלו הוא תיעל לציונים לא טובים וכמחאה על הרצון העז שלי לצפות בטלויזיה במקום לעשות כל דבר אחר יעיל.

כשהיתה לי חצי שנה מבוזבזת בין התיכון לצבא הוא מהר מהר שאל אותי "מה את מתכננת לעשות עם הזמן הזה?" - מצאתי את עצמי עושה שני קורסים באוניברסיטה הפתוחה ופסיכומטרי בפעם השנייה בחיי. וכשהודעתי לו שקיבלתי 96 על התזה הוא ענה לי "יפה מאוד, ומה עם הדוקטורט?".

העובדה שהוא תמיד נשף בעורפי דחפה אותי לא לנוח לעולם, להגיע רחוק ולא להסתפק אף פעם במצב הקיים, תמיד לבדוק מה עוד יש. בזכותו רכשתי (או ירשתי) כמה מהתכונות שהופכות אותי לקרציה מקצועית - אני עקבית וחותרת למטרה ותמיד אחפש פתרונות לכל דבר. אני חושבת מחוץ לקופסא (שנים של תירוצים ללמה אני מתעצלת). והנודניקיות - כמו שהבנתם כבר - הגיעה ישירות ממנו. נדנוד עיקש וחסר פשרות להיות הכי טובה שאני יכולה להיות ולדאוג שכל מי שסביבי לא ינוח לרגע.

אז מעולם לא ראיתי דבר רע בלהיות פולניה. פולניה בשבילי היא לרצות להגיע רחוק יותר, להיות הכי טובה שאני יכולה להיות, להיות ביונסה.

הקביעה שהביטוי "פולניה" הוא פוגעני, נובעת ממקום שיפוטי שרואה מראש את ההגדרה "פולניה" כמשהו שלילי. ואני לא מסכימה עם השליליות הזו. פולניה זה טוב, ופרסיה זה טוב, ותימני ואתיופי וגרוזיני וצ׳ארקסית (ועוד כל מיני עדות ולאומים שבטח שכחתי ויעצבנו אותכם לשמוע) - באנו מהמון מקומות וכל אחד מהם שונה וזה מה שהופך את המדינה הזאת ליפה ומגוונת ומעניינת. ונכון שלפעמים אנחנו לא סובלים אחד את השני אבל ככל שנתערבב יותר ונפנים את הדברים השונים והנהדרים בכל אחת מהעדות ככה יהיה לכולנו כיף יותר לחיות פה.

לא צריך להתכחש למקום המוצא בשביל הפוליטקלי קורקט, אפשר גם לחבק אותו ועדיין לחיות בעולם תקין פוליטית. אנחנו אומנם דומים אבל אנחנו גם שונים. וזה בסדר. אז אני לא באה להעליב, אני פשוט מציינת עובדה - אני קרציה ואני פולניה ואני אוהבת מאוד את מה ששתי המילים האלו מייצגות ואת החיבור שלהן בי.

וואי, חפרתי - מה אתם מדחיינים את העבודה שלכם פה?? לכו תהיו יעילים!